לואן גוך היה פטיש לפורטרטים, הוא אמן שלאורך כל הקריירה צייר פורטרטים של אנוש, של טבע, של דומם ובעיקר של עצמו, כל חייו עברו עליו בטרגדיה והסתיימו בטרגדיה, ואן גוך חי למען האהבה והוא יצק אותה בכך עבודותיו, הוא היה פורה במיוחד, חי ועבד ברחוב, האהבה והכישלון באהבה הביאה אותו לכריתת אוזן של עצמו בשל האהבה, ואן גוך לא ראה ולא הצלחה אחת בחייו, לא ניהל את חייו ונוהל באובססיביות לאחיו קלאו, קלון הוא אמן פורטרטים, אמן רחוב הקשור לרחוב וחי אותו, אולי הגדול והפורה, בניגוד לואן גוך קלון מתפתח על ידי לבישה ופשיטה של סיטואציות שמעצימות ומשביחות אותו ומונעת ממנו להגיע לכדי נפילה, קלון לוקח את החמלה ומגיש אותה לציבור כאילו היתה דמות, דינמית חיה ונושמת, הוא מלביש את הדמויות בהומור ובצבעים ומפשיט אותם, לכדי שלד ואז בונה להם סירות, מנייר, כזה שאנו נוהגים לקפל בעוד אנו מאזינים להרצאה, מניחים אותה בשלולית רחוב כאילו היתה בקבוק עם מכתב הנשלח אל האופק, את הפורטרטים קלון מלביש בדמות בעל חי, אדם, חוצן, הם הפורטרט האנדבידואלי שלו, בכל אחת מהם יש חלק ממנו.
אחת הפלטפורמות הזמינות לעבודות ענק ולקירות משותפים הם מגרשי החניה, מגרשי החניה כמו העבודות, הם זמניות עד לבניה, עבודת אומנות … המשך לקרוא אומנות רחוב – מגרשי חניה.
אומנות קיימת במספר רבדים, במוזיאונים ממוסדים כמוזיאון תל אביב לאומנות, גלריות לאומנות מסחריות ואלטרנטיביות, אוספים פרטיים שלעתים מוצגים לציבור או מושאלים למוזיאונים, חללי כניסה של מגדלי משרדים, משרדים פרטיים, ברחוב ממוסדיים ומאורגנים ע"י העירייה, גלריה או בדרך אלטרנטיבית שנעשית במרחב הציבורי, זה יכול להיות אומנות מחאתית, גרפיטי, אומנות פוליטית, פמיניסטית, חברתית ועוד…, לכולם נותנים בדרך כלל את הכיני גרפיטי ולא כמחמאה, לרוב אנו מכירים את הגרפיטי ברחוב ומתייחסים אליו כאל מטרד מבלי לרדת לשורש הצורך והרעיון שבהם, אך משהו שונה לגמרי קיים היום בתל אביב והוא לא ימשך הרבה, היו זרמים בעבר יבאו זרמים רבים אחריו, אך הסצנה הסוריאליסטית של תל אביב היא משהו שצבר לו אוהדים רבים בארץ ובעולם וזרמים חדשים שכבר היום נצניהם נראים ברחובות, התחילן איתם, הושפעו מהם ומתחילים לגבש את מסריהם ורעיונותיהם
zero cents – צילום מתי עלה
סצנת רחוב סוריאליסטית קיימת בשנים האחרונות בתל אביב ובאירופה, מאות עבודות פזורות בעיר תל אביב, עבודות רבות נמחקו ונמחקים, הן ע"י בעלי נכסים שהפסידו יצירות מופת שלהן ערך כלכלי וקהל רחב אוהד, חלק מהאומנים שכבר מוזיאונים, גלריות ואספנים חפצים בהם ומוכנים לשלם עליהם, חלקם נמחקו ע"י מחלקות עירית תל אביב שעדיין לא מבינה את האוצר הגלום בהם ואינה יודעת להבחין בין גרפיטי, לבין מחאה, לבין אמירה וליצירה ראויה לשימור, למרות שהמודעות מחלחלת ובתקווה שכשיבנו לא יהיה מאוחר ולא יוותרו עבודות רבות מהסצנה הסוריאליסטית לשימור, למרות שעבודות רבות עדיין קיימות ועבודות נוספות מצטרפות לרחבי העיר בגדה המערבית שלה ובגדה המזרחית שלה, בעיקר בדרומה ובדאון טאון שלה, העבודות נעשות ע"י סצנה סוריאליסטית של מס' אומנים שעושים עבודות בעצמם, ביחד, או בשרשרת כאשר אמנ/ית יוצרים עבודה בלוקיישן ואחריה מצטרפים השאר, ישנם אתרים בעיר שמרכזים עשרות עבודות יחד עם מאות עבודות מזרמים שונים, חלק מן האומנים עובדים גם ברחובות אירופה וחלקם עבר או בתהליך מעבר מהרחוב אל הגלריות והמוזיאונים, המובלים והייחודיים שעבודותיהן הם יצירות הראויות לשימור שעליהם אדבר בפוסט זה הם SMD, style must die zero cent, know hope, foma, klone,שיצירותיהם העצמאיות והמשותפות מדברות אלי, ישנם עוד חברים בקבוצה וישנם קבוצות וזרמים נוספים, סצנה זו של אומנות רחוב סוריאליסטית יוצרת במרחב התל אביבי, סצנת אומנות ייחודית שהיא קטנה בשטח אך גדולה בדמיון וביצירה ומהווה מוזיאון חי לו קהל רב.
