שד' בן גוריון – צילום מתי עלה
שאלתי  את עצמי, מה לי ולעיר תל אביב, העיר הלבנה עם בתי הבאוהאוס המטוייחים לבן, מתקלף, הנשפכים אל הים,  הבתים האקלקטיים הראשונים, טבעת השדרות המקיפה את העיר והמחלקת את השדרה לשביל אופניים ושביל הליכה להולכי רגל בהפרדה, מערך שבילי האופניים המתגבש בה ופרויקט ההשכרה התופס תאוצה ומאפשר תנועה בעיר במהלך כל השבוע וסופי שבוע, השטחים הפתוחים המצטרפים אליה מידי שנה, גורדי השחקים המקיפים אותה והעיר המאנשת אותם, מה הדבר שגורם לי אובססיה  להיות ולחיות בעיר תל אביב, לחוות את תל אביב, להתרגש עם העיר, לחלוק ולהתאהב , ליצור בה, לדבר אליה, לכתוב עליה,  לתעד אותה, את הא/נשים, את האומנות ואומנות הרחוב, לכלול אותה בחלומותי להשאיר בה חותם, ולהמשיך ולהתעורר אליה בכל בוקר עם חיוך שפוך על הפנים ואנרגיות חיוביות לחוות את העיר ואת ההפתעות שהיא אוגרת לילה ויום ומחלקת במתנה לכל מי שמביט/ה אליה באהבה.
אבן גבירול – צילום מתי עלה

למה אני אוהב וחי את העיר תל אביב  ולא את העיר פריס הרומנטית, המושלגת, העטופה בנחל הסיין, בבתי אבן מונומנטליים עם גגות הפח, דירות הגג והמפרסות הצרפתיות, במגוון המוזיאונים הגדולים והמפורסמים, הכיכרות הקסומות המושקעות והמצוחצחות, עטירת בתי הקפה והכסאות הפזורות בסדר מופתי ובצבעים על המדרכות, הכיכרות והגנים,  הרחובות הקטנים והציוריים, למה לא במנהטן הניו יורקית בעלת רחובות השתי וערב הלא נגמרים, עתירת גורדי השחקים שדומה שנוגעים בשמיים והדרייב המטורף, הסנטרל פארק במרכזה והפריחות החולומיות בסתיו ובאביב, שהם שוות את הנסיעה המתישה של 12 שעות, למה לא בעיר ירושלים עיר הקודש ההיסטורית ובין העתיקות בערי העולם,  המוקפת בתי אבן חלומיים, העוברת תהליך התחדשות, שימור, מדרחובות באבן, רכבת קלה, בעלת שכונות שכל אחד מהן חלום עתיק, ארכיטקטוני וקולינרי, החומה המקיפה את העיר העתיקה בעלת נוף  אל רובעי הדתות והאווירת החלום, הקסם, למה לא באמסטרדם  העיר העליזה, שהרחובות שלה הם תעלות מיים קסומות,  חלונות הענק  בבתים ציוריים, תעלות  רומנטיות, עיר אופניים מהמובילות בעולם או בברלין,  החופשיה והמחבקת שאוחדה לעיר קסומה שעד לאחרונה היתה אתר הבניה הגדול באירופה שהיא העיר שבהחלט יכולה להיות מתמודד כעיר תאומה לתל אביב בבסיס, ערים שמסעירות אותי וכל ביקור בהם משאיר חותם בספר החוויות שמרכיב את עולמי.

פארק הירקון – צילום מתי עלה

מה שאני אוהב בתל אביב, הוא היכולת להכיל, היכולת לוותר, היכולת לחבק כל רעיון, סגנון, ללא הבדל של מין, דת, לאום, מחשבה, נטיה, השיוויון, היכולת ליצור, לאמץ, להעניק,  להיות ולעשות יחד, זוהי עיר שמתפתחת יחד עם תושביה המהגרים ואלו מפרות אותה והיא אותם, העיר דוברת את השפה שלי, כשאני חוזר מביקור בעיר חדשה, או עיר אהובה באירופה, אני חוזר להיות, בדרך כלל לאחר שבוע מחוץ לתל אביב אני כבר מתגעגע להיות בה, להרגיש אותה וכשאני חוזר כאילו חזרתי מנסיעה ארוכה של שנים, אני יודע שהעיר שאני מכיר והרחובות האהובות, הכיכרות הקסומות צופנות בחובן הפתעות קסומות שתושביה יצרו בה והיא ממתינה ומשוויצה בהם, מחייכת ומחוזרת מובילה אותי אל צפונותיה העתיקות, החדשות והמתחדשות, אני מתרגש כמו ילד קטן, אוסף אותם אחת אחת ומתענג בהם שוב ושוב, עם חיוך מטופש שפוך על פני, לא מוותר על אחד, למרות הידיעה שהיא תחזור ותפתיע ותקסים, אני אוהב את הא/נשים שנמשכים אליה וצובעים אותה בחלומותיהם וביצירותיהם.

נערה קוראת ומתבוננת בפרסומת לספר בתחנת אוטובוס – צילום: מתי עלה

אני אוהב את זה שאני יכול לרכב על אופני או להלך בשד' רוטשילד יום יום במשך שנים ועדיין לגלות בית שלא הבחנתי בו ,זווית חדשה בבנין מוכר, בניין עתיק ומת לנפול, בניין שקירותיו מתקלפים, בניין שעובר תהליך שימור, חזית מסחרית שקמה מחדש בתצורה חדשה של גלריה, בוטיק, בית קפה או מיצב, אני אוהב לבחון את הסביבה, יצירה אומנות חדשה, גרפיטי ארט חדש, מיצג מסחרי או אלטרנטיבי, בית קפה חדש, גלריה חדשה, דמות ציורית חדשה, אמירה חדשה, קבוצת מחבקים, כביסה שחורה, נשים בשחור, מסיבת קצף, קפיצה לבריכת העיריה בכיכר רבין, מסה קריטית, שבוע הספר, לילה לבן, טעם העיר, מירץ הלילה וארועים רבים ממוסדים או אלטרנטיביים, אירועים שתושבים יוזמים בכדי לשמח, למחות, או לעודד לחשיבה ובכל הליכה, ריכבה או נסיעה בתחבורה הציבורית לקבל מתנה חדשה. אני אוהב את הסיטואציה שהעיר נעה ללא הפסקה, תמיד משהו קורה ותמיד תהיה לזה תגובה, היא כל כך קטנה, אך כל כך רחבה בלהכיל, בלחבק ולשלב כל סיטואציה, גם הקשה ולהפוך אותה חלק מהווייתה, היא שיוויונית וחופשיה, מחבקת ומקשיבה, מלטפת ומכוונת.

שד' חן – צילום מתי עלה

אני אוהב את בתי הבאוהאוס ואת הבתים האקלקטיים, המינאטורים הפזורים ברחבי העיר ואת הרחובות בגובה העיניים, אני אוהב את הבתים ומבני הציבור המודרנים והפוסט מודרניים ואת הבתים הברוטליסטים הנגישים, את המגדלים וגורדי השחקים שכל אחד מהם עבר את מסה  המאבק והדיאלוג הארוך אל התצורה שתמיד היא שונה מהמקור לטוב ולשלילי, אני אוהב את מבני הציבור הזעירים והמונומנטליים, אני אוהב את הגינות הכקטנות והכיכרות האנושיות, את פיסלי הרחוב והפסיפס האנושי, הציורי שהם חלום מעורב, מטפח וגאה ואני אוהב שזה בגובה העניים, יאמרו שהעיר עוברת תהליכים נדלניים וקפיטלסטיים, תהליך טרניפיקציה, בניית גורדי שחקים בשדרות רוטשילד ובדרום, אני גם לא אוהב את זה במקרים רבים אך חושב שמעורבתם של תושבים ועוצמתה של העיר מאזנות ויוצרות את הנפלא בה, יוצרת את הקסם הזה שנקרה תל אביב יפו, אני אוהב אותך תל אביב יפו.

 

 

בניין לשימור בסגנאון הבאוהאוס (הסגנון הבין לאומי) – צילום מתי עלה
בית קפה ביפו העתיקה – צילום מתי עלה
הברווז של אינגלמאיר בכיכר מסריק – צילום מתי עלה
רחוב תל אביבי באזור הדאוןטאון – צילום מתי עלה
בית חולים איכילוב – מבנה החלונות האדומים: מרכז הלב ע"ש סמי עופר, צילום: מתי עלה
הסיפריה להומור "בית שלום עליכם" צילום: מתי עלה
סצנה עירונית – צילום: מתי עלה
ניתיבי איילון – צילום מתי עלה
קו רקיע  דרך פארק הירקון – צילום מתי עלה
קו רקיע דרך הים – צילום מתי עלה
קו רקיע מיפו העתיקה – צילום מתי עלה
מודעות פרסומת

4 מחשבות על “למה תל אביב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s