רחבה ציבוריתבמרכז השכונה – צילום מתי עלה
כשאנו מתבוננים מהצד בשכונת "צמרת" הנבנית בשנים האחרונות בין דרך נמיר לנתיבי איילון, צפונית לרכבת מרכז ודרומית לשכונת בבלי, , אנו מדמים שכונה סגורה, מוקפדת, מנותקת, מוקפת חומה, גורדי שחקים, התחושה הראשונה שעולה, היא ממש לא נעימה, של שכונה המיועדת לאלפיון עליון, שאין לה קשר לעיר או לעירוניות, אין לה קשר אלינו ומן הסתם היא אינה ברת השגה לרובינו, בה גורדי שחקים, כבישים רחבים, ג'יפים, לימוזינות, מרכז מסחרי סגור, בריכה, מרכז כושר וכו'…,  אנו תוהים האם שם העתיד?, ה"בובו" (בורגנים בוהמיינים) שמאסו בשכונות הבורגניות המגבילות והסגורות, החלו בשנות התשעים להגיע לשכונות הדרום בשביל לחוות את חוויית העם ברחוב, בבתי הקפה, בשווקים ובבתים, להרגיש ולחוות חיי רחוב, אבל עדיין לשמור על ניתוק בבית, להם נבנו מבנים בתוך השכונות, המדמות  בתוכם את ההוויה הבורגנית, היאפית, המטרוסקסואלית וההיטקית, היזם שראה את הפוטנציאל, בנה פלטפורמה שתביא את הבוהמיין בחזרה אל הבורגנות תפקיד היזם הוא להחזיר את ה"בובו" הביתה בחזרה אל הבורגנות במקום החדש, לשמור על רמת מחירים גבוהה שאינה ברת השגה ובכך לשמור על רווחיות כלכלית, נדמה כי שכונת צמרת באה לתפקיד זה בגרסה חדשה, עם כל התכולה, אבל בלי העם, לבנות את הבית בגרסה צעירה ומעודכנת, עם בתי הקפה, הרחוב והשווקים והחוויה הקולינרית, אך סגור בחומות ואינו בר השגה, תוך כדי יצירת מערכת שתשמור על התבדלות, בעיקר באמצעות מחירים שמעטים יכולים לעמוד בהם החל ממחיר הדירה, דמי החזקה, הספא, הקונזסייר (איש המעלית), חברת אבטחה, מערכת מצלמות, הגינון, המהוגנות, הבריכה, החוקים, מרכז מסחרי עם חנויות שמוגדר כמי שאמור להתחרות בכיכר המדינה.
רחבה ציבורית במרכז השכונה – צילום מתי עלה
כניסה לשכונת צמרת היום, בעוד בנייתה בעיצומה מגלה לנו, בעוד היא מתאווה ומשתנה שלא תמיד ברצון ביחס לתהליך שעובר בין בוניה לבין דייריה. מציאות מפתיעה, תחושת הקהילה מורגשת כבר בכניסה, בדקות הראשונות, בכיכרות השלוות, בתנועת א/נשים ההולכים ברגל, באופניים הקשורות לעמוד, כאילו אנו באמצע שכונת פלורנטין, בקולות הילדים הנשמע מהקומות הראשונות של גורדי השחקים, בדיירים שיורדים עם נעלי בית  אל הסופרמרקט ובית הקפה  השכונתי, אל מרכז הקניות הפתוח אל הרחוב, לטיול עם הכלב, לשיחה עם דיירים בשכונה, לפגישה עם מכירים, מהעיר, מהאוניברסיטה, מהעבודה, מהמגורים הקודמים בשכונות, לישיבה בפארק השדרתי המקיף את השכונה, המוצל עם ספסלי ישיבה רבים הפזורים לכל אורכו, לרכיבה על אופניים מסביב לשכונה, ליוממות ולספורט, לפארק הירקון הסמוך, או אל העיר, רכיבה בסגווי, בקורקינט חשמלי, או לליווי הילד, כאילו נמצאים במרכז העיר,  התנהלות תחבורתית עירונית זו שאימץ ה"בובו" מהווה מתחרה ראוי לרכבים ולשכונה המסתגרת, במקום שתוכנן עבור רכבים, הדיירים חווים אותו ברגליהם ויוצרים מציאות חדשה שתהווה פלטפורמה לשמירה על העירוניות ועל עירוב שימושים, על הרחוב כמרחב להולכי רגל ולשימושים "מערבי שימושים" במקום שנבנה באחידות ובמסורתיות בורגנית ואמידה.
חתך מרפסות במגדל – צילום מתי עלה
טיול בשכונת צמרת של אחר הצהריים מזכירה טיול בקיבוץ, כאשר המרכז המסחרי מהווה את חדר האוכל המסורתי, הסביבה היא ירוקה, גורדי השחקים הם הבתים וכולם מכירים את כולם, פנטזיה אורבאנית שנדמה ונלקחה מעולם האגדות , אנו עדים לדור חדש, תופעה חדשה, יש כאן משהו שהוא מן הפנטזיה בעוד השכונות העירוניות ההיסטוריות הולכות ונבנות אותו הדבר, מונוטוניות, בבניה שאינה באופי השכונה ובבניה גבוהה, בבניינים שיוצרים תחלופת תושבים, בהעלמות שירותי ציבור בסיסים כטיפת חלב, מרכז קהילתי, גני ילדים ושטחי ציבור, בשל מחירי הנדל"ן ההולך ומאמיר, במרקם היסטורי הולך ונעלם, כאשר העירוניות בהם הופכת בלתי מושגת, וא/נשים אינם יכולים להמשיך לגור בשכונות שבהם נולדו ומתעייפים מהמאבק לשרוד, כאשר יש ג'נטריפיקציה (תחלופת תושבים) בכמה סבבים, אנו עדים לקסם במקום שהיינו חושבים שהוא האחרון שבו תחל תופעה חדשה ה"בובו" שעבר לשכונות בכדי להיות עם העם, חזר אל הבית כדי לבנות בו את העירוניות ואת הווי השכונה במקום החדש, במקום שכולו נבנה לשם כך, העירוניות פורצת ונבנית, הדיירים רוצים להרגיש ברחוב, לחוות את הרחוב ולקיים מערכת עירונית קלאסית כפי שאנו חווים אותו בעיר ובשכונות.
בשולי השכונה – צילום מתי עלה
תופעה זו קסומה ומעודדת ומראה כי אנו בעידן חדש בו כללים משתנים וחלומות מתגשמים, המטפטפות אט למוסדות העיר ולהווי הקפיטליסטי, אולי מכאן תבוא הבשורה לעירוניות ברת השגה ומערבת שימושים שתאפשר דיאלוג לקראת מגורים  בתמחור גמיש, בו ברחוב  כמו אבן גבירול או יגאל אלון, נראה בניה מערבת שימושים מבנים למשרדים ולמגורים בני ארבעים קומות לצד עשרים, עשר וחמש, בפרויקטים של פינוי בינוי, התחדשות עירונית, או לשימור, שיהוו סימני הכר ודרך ובארכיטקטורה אקולוגית שמתחשבת במרחב ובחזית נגישה לרחוב ידידותי להולכי רגל, רוכבי אופניים, תחבורה ציבורית וכלי רכב אקולוגיים ולא מזהמים, דירות במחיר של עשרים מליון או 25 אלף שקל שכירות לצד דירות שלושה חדרים במיליון ₪, או שלוש אלפים שכירות, לצידם מבני ציבורי כספריה, מרכז קהילתי, גן ילדים, מוסדות לימוד, מוזיאון, גלריה, בוטיק של פרדה או גוצ'י לצד בוטיק של מעצבת שסיימה את לימודיה זה עתה או אמנית ללא תואר שהחלה להגשים חלום. בחללים שחלקם במחירי שוק חופשי וחלקם במחירים ברי השגה זה לצד זה, שילוו בכללים שיאפשרו חופש ונגישות, בחללים שפתוחים לדמיון ולמציאות המשתנה והמתגבשת, בניהם כיכרות, גינות, חורשות, שדרות, פארקים בגדלים שונים, מוקפים מבנים וחזית מסחריים שהם מעלים את הביטחון בעיר ועושים זאת טוב יותר מכל מצלמת אבטחה, הארכיטקטורה תתפקד כמורה דרך במרחב המטרופולין המתפתח  והמתרחב ובהמשך יבוא העם אל ה"בובו" לחוות את הרחוב בהווייתו החדשה.
חתך שכונה – צילום מתי עלה
מגדל YOU – צילום מתי עלה
כיכר ציבורית – צילום מתי עלה
מרכז מסחרי – צילום מתי עלה
מרפסות נגדל מגורים טיפוסי לשכונה – צילום מתי עלה
שדרה רחבה המקיפה את כל השכונה – צילום מתי עלה
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פארק צמרת – מבורגנות לעירוניות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s