ראיון אינטראקטיבי: מאיה גלפמן

מאיה גלפמן, בת 33. חיה ויוצרת בבית עץ קטן בלב ת"א, עם כלבה, שני חתולים ובן זוג אחד. 

צילום: ריטה שרמן

הציגה מעבודותיה במוזיאון ת"א, מוזיאון חיפה, הביאנלה בהרצליה ובגלריות שונות בארץ ובחו"ל.   בתחילת השנה קיימה את תערוכת היחיד השנייה שלה.

אל הבית הסקנדינבי בעל שלושת המפלסים והגינה הציורית שהם למעשה הבית והסטודיו של מאיה  ושל בן זוגה רועי ברחוב לב תל אביבי שהוא ציורי וקסום בפני עצמו, אז כבר ידעתי שנושא הפוסט יתרכז בביתה שהוא למעשה הסטודיו שלה. הגעתי אל הבית במסגרת אירוע "רואים אומנות אוהבים אומנות" שנערך בסוף השבוע שעבר, הבית הוא סיפור בפני עצמו שראוי להיות מוצג באירוע עירוני אחר "בתים מבפנים", בכל נקודה ומפלס יש נגיע של מאיה ושל יצירתה, במטבח מסגרת עם מערכת גלגלי שיניים, חוט צמר אדום כרוך סביבם ולב צמר אדום, בסלון על הקיר בגובה של כמטר וחצי, שרוול מעוגל של מזגן תעשייתי שנשפך ממנו טון של חוט צמר אדום ונערם על הרצפה וכמובן לב אדום משולב בתחתיתו, על התקרה השרוול התעשייתי הופך לפסל קיר, בסטודיו סדורים סטים של עבודות שהוצגו בחללים שונים, שולחן העבודה הענקי  שלה וסקיצות, למעשה כל הבית הוא גלריה בפני עצמה, בין לבין החלה סצנת מדידת מסכת האבך האופנתית קופסתית אנדי וורהולית שרצה הגורל וגם לה פס אדום סביבה, אבל התחושה החזקה מהחוויה היא ביתית ונעימה, המבקרות והמבקרים שחלקם שכנים וזה מקסים הוסיפו להתרחשות ולהתרגשות, החתולים גינה ומקס, הכלבה סופי, בשבילי זו היתה הזדמנות להכיר את את מאיה ואת האומנות שלה, נחשפתי להרבה מאוד צדדים של מאיה כיוצרת וממציאה וזה מאוד מרתק, מאיה מוכרת בסדרת ה"שימו לב!" ברחוב, ניתן לפגוש בהם בכל קרן רחוב, לצד אומנות רחוב קיימת, לצד כניסה לבית או גינה, לצד מונומנט או מבנה ארכיטקטוני, או לצד צלקת עירונית, זה יכול להיות מדבקה, מסגרת מקופסת נעליים, ובתוכה חוט צמר אדום ולב, או מסגרת מקופסת נעליים ומערכת גלגלי שיניים משוכים בחוט צמר אדום, בעבודות הראשונות ללא חתימה, פרויקט שעבורו צריך להיות אומץ לב, מפני שהוא מעניק למרחב העירוני וממרכז אלמנטים שאחרים יצרו.

למה תל אביב?

לתל אביב שמורה הפינה החמה והאהובה ביותר באיזור האורבני של ליבי. אני מוקסמת מהמיקרוקוסמוס האינטנסיבי הזה שבמרכזו עובר ומציף זרם של שינויים מהירים, גיאוגרפיים, ארכיטקטוניים, חברתיים ואנושיים. הקצב הפועם והבלתי פוסק שלה מותיר עקבות ושרידים ברחובות. לעקבות אלו אני מתייחסת ומגיבה בפרויקט "שימו לב!"
היא מטרופולין מודרני אבל גם מרגישה כמו שכונה גדולה. אני אוהבת שניתן לראות את ההיסטוריה, האנשים השונים, התרבויות, האידיאלים שבנו אותה, מעורבבים כולם יחד בצפיפות.

למה ברחוב?

זה אקט משמעותי עבורי. דרך להעביר מסר, להגיע לאנשים ובתקווה לגעת בהם, באופן ישיר ובלתי אמצעי. ברחוב העבודות תופסות אותך לא מוכן, בלי ידע מוקדם ודעה מגובשת. מתקיים חופש נטול מסגרת אך עשיר בהקשרים שמשתנים עם פני הקיר והרחוב, האנשים, השעה, מזג האוויר, מצב הרוח. בנקודות מפגש יכול להתרחש חיבור עם הצופה ההולך על מדרכה או שכלל לא. אין כללי נימוס המתבקשים מהמעמד, אין עכבות. המקריות הזו מאפשרת דיון משוחרר בין המחשבות והתחושות של העוברים והשבים לבין היצירה.

יש בי צורך תמים ושכלתני גם יחד למצוא רגעים קטנים, אינטימיות בעיר. למשוך עין תועה של צופה. לנסות ליצור רגע, אי, של התבוננות, שבו מתקיימת מודעות למה שסובב אותנו. שליפה רגעית מהמרוץ הקדחתני ומכוון המטרה.
כשאני עובדת במרחב הגלריסטי/מוזיאלי אני נמצאת במסגרת הרבה יותר ברורה, שבה ההקשרים הם "סטריליים" יותר, באופן טבעי, והפוקוס המוגבר מספק אתגר שונה להתמודדות.

טכניקת העבודה שלך כוללת את מוטיב הצבע האדום, חוט הצמר האדום, מסגרת שהיא למעשה שולי מכסה קופסת נעלים, גלגלי שיניים ושרוולי מיזוג תעשייתיים. את יכולה לעשות סדר?

הבחירה לעבוד עם חומרים יומיומיים, תעשייתיים ו"רדי מייד" נובעת מאותו הצורך בקשר בלתי אמצעי.

ישירות, כנות ונגישות שמשתמשות ב"פשוט" וב"מוכר" והופכות אותם לאמנות גבוהה. מרתק אותי החיפוש אחר עומק, רגש, אסתטיקה, הגיון פנימי נסתר וחף מקיבעונות, משמעות חדשה ביומיומי והכמעט מובן מאליו. אני חווה את התהליך כהשתקפות של החיים. עבורי החומרים הללו הם איברים חיצוניים ופנימיים של מהות, קיום, שאלות, בחירות, פעולות.

מה מסמל הלב האדום שחוזר כמעט בכל עבודה ברחוב ובסטודיו?

הלב הופיע לראשונה בסדרת ציורים שהתחילה בשנת 2007 שנקראת, לא בכדי, "לב אדום". בסדרה הלב היווה סמל למהות שלי, לנשמה. הוא היה נושא הכלים של שק הרגשות, העקרונות, האמונות, התקוות שהתממשו או נגוזו, החלומות, כל מה שמניע ומפרק אותנו. עם הלב הזה דיברתי, נאבקתי, קיבלתי, חיבקתי, דחיתי והתמודדתי. מתוך כך הוא גדל ונפתח ורצה לצאת החוצה.

רציתי לסמן את הבחירה להרגיש ולראות. להפיץ את ההשפעה הפועמת שקיימת בי כשאני באמת שמה לב, לעצמי ולאחרים.

בכל פעם מחדש אני מנסה לספוג את האווירה הייחודית של יום מסוים, זמן, מקום. נותנת לעיניים לנדוד, מחפשת פרטים וחתיכות מציאות. אני מסמנת "פריימים". ממסגרת את הניגוד השלם – הבלתי אפשרי ועם זאת הטבעי – שבין היפה למכוער, בין הכואב לשמח, בין הרועש לשקט.

הרחובות הם מרקמים נושמים של הזנחה וטיפוח. הם מרחב ציבורי תלת מימדי, ולכן נראה לי נכון לדבר באותה השפה ובצורה מוחשית. השתמשתי בחוט צמר אדום באופן אינטואיטיבי. יש בו חמימות פיזית, בשרניות עדינה. רשמתי בו כבקו עפרון על בדי קירות וחלודה.

תודה רבה מאיה

למאיה גלפמן אתר אינטרנט, מומלץ להכיר 



פסל תקרה קסום עשוי שורוול תעשייתי

סופי

מאיה מפרגנת לעבודה של רועי אבידן

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ראיון אינטראקטיבי: מאיה גלפמן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s