בחודש אוקטובר נכנכה כיכר "קצה השדרה", כיכר עירונית מעל חניון תת קרקעי בן חמש קומות, הכיכר מורכבת מקטע השדרה והכביש בטבעתי  של שד' רוטשילד בן רחוב הרצל מערבה אל רחוב יהושע התלמי, למעשה לכניסה ההיסטורית לשכונה הראשונה מחוץ ליפו, "נווה צדק", קטע השדרה והכביש הטבעתי סביב השדרה מהווים פחות מחמישים אחוז משטח הכיכר שכולל את החלק עד לרחוב יהושע התלמי, וחלק צפוני בין מגדל רוטשילד 1 ובית אפריקה ישראל, אליו הועברה המזרקה ופסיפס גוטמן המספר את סיפורה של העיר שהועתקו מכיכר ביאליק, קרוב לביתו שבנווה צדק וקרוב לעבודה נוספת שלו בכניסה ובלובי של מגדל שלום מאיר, גורד השחקים הראשון של העיר הסמוך אליו שהחזיק תקופה מכובדת בתואר המגדל הגבוהה במזרח התיכון, סיפור העתקת המזרקה והפסיפס די הזכיר ונלקח באופן קשה לא פחות מסיפור הריסת "גימנסיה הרצליה" שעל חורבותיה נבנה מגדל שלום מאיר וזהו סיפורה של העיר תל אביב שאינה מפחדת לגעת בקצה ולחלום ולהחליף חלום במשהו שבדרך כלל נתפס בראשונה כחלום בלהות ולעתים מתגלה כחלום קסום בפני עצמו בעיר שנמצאת באחת מהדילמות שלה עקב התבגרותה, העיר עברה את גיל המאה, קבלה מאונסקו את תואר בזכות מעל ל4000 מבנים בסגנון הבינלאומי שהם הריכוז הגדול בעולם של הסגנון הבאוהאוס "הסגנון הבינלאומי", סגנון שזמן מה ועדיין גובר על סגנון קסום לא פחות שהולך ונגלה לכלל הציבור וראוי לשימור "הסגנון האקלקטי" שהוא "הסגנון" הארכיטקטוני הראשון של העיר העברית הראשונה טרם קום המדינה.

דומה הסיפור הזה של העיר וסיפור הכיכר החדשה הזו שהיא מקור לביקורת ולפחדים של תושבי העיר שכל שינוי בה הוא דומה לשינוי בגופם וסיבה לצאת אל הרחוב ולנהל דיון במילים ובצעדים ובמאבק לשמר או לתת את האות לכך שתהייה התחשבות היסטורית ועכשיווית. במראה ראשון לא מובן תכנונה של הכיכר והאם קיים כלל תכנון. בעוד היא נפתחה לציבור עם כניסת רכבים רחבה מכיוון רחוב הרצל וקיוסק שהוסב לבית קפה ובינים המשך שביל האופניים, נראה כי נותרו שתי שבילים לא רחבים למעבר הולכי רגל, הבדלי סגנון הריצוף, כניסות ויציאות הולכי הרגל ומעליות למפלסי החניה והמפלסים בן הכיכר לשטח השדרה והמפלס הגבוה לכיכר שבן המגדלים.

מבנה השדרה החדשה מאופיין בשלושה שד' עצים לאורכה שזה מאיין חיובי, שבתקווה שבעתיד העצים יגדלו ויצלו, עדיין איינו מכירים כיכר מעל לחניון שהעצים גדלו בה כאילו ויש אדמה בלבד בהם, הכיכר בחלק השגרה בגובה הרחוב, הכניסה אליה משד' רוטשילד מחייבת כניסה אליה משטח שביל האופניים.

אין ספק שהכיכר כפי שהיא היום מחייבת חשיבה על אך להנגיש אותה טוב יותר לציבור, החל מאיך להיכנס אליה מהשדרה עצמה, בדיקה האם שדרות העצים לאורכה, הם עצים שיגדלו ויצלילו, חשיבה על מקומות הישיבה בה, על אך היא הופכת למקום שהציבור יכול להנות ממנה מעבר לישבה מחוץ לבתי הקפה הפזורים בה ובתקווה כי זהו עוד פרויקט שמאוד הפחיד אותנו אך נכנס לליבה של תושבי העיר והעיר מחבקת אותה.





כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s