בתי הקפה של תל אביב

בתי הקפה של תל אביב

בתי הקפה של תל אביב הם כמו היושבים בהם, מהגרים מכל הצבעים ומכל המינים, ללא הבדל של מין, לאום, מחשבה, נטיה, דת ומגדר, הם גדלים ומתפתחים איתה ונושבים עם רוחה, הם נותנים לכל  אסכולה ולכל תקופה את מרחב הנשימה שלה, אם  רוח ניו יורקית נושבת בעיר אז נראה השפעה שחודרת ונושבת בה, באנשים, בארכיטקטורה, בדרך הדיבור, בעיצוב, באומנות ובקולינריה, כל גור שחקים יקים בסביבתו בית קפה, העיר תאמץ רשתות אמריקאיות גם אם לא בהצלחה ארוכת טווח כמו סטארבקס ודונטס ואם הרוח נושבת לונדון אז נראה את זה ואת ההשפעה של המוזיקה והשפה, הניב, הלבוש, התספורת ויש לה זכות ראשונים ואף כביש הפוך (לורד מלצ'ט) וכמובן בשמות רחובות, אלנבי, קינג ג'ורג' ושות… ואם פריז, בתל אביב תמיד היה משהו פרנקופילי, אז נראה את זה בבתי הקפה, בסידור הכיסאות המוקפד, שתי כסאות צבעויניות, שולחן מעוגל ואול שרפרף מעוגל ללא משענת לפני השולחן, בשפת הרחוב המדוברת ובאומנות, נראה ביסטרו,  בולנזרי, פטיסרי והשוקלדריות, נשמע את השפה בכל קרן רחוב, ואם הרוח תנשב אל יוון ואל אתונה, אז הטברנות יפרחו והבוזוקי, הבירה, הריקודים על השולחנות והצלחות הנשברות ואם זה בעידן הנוכחי הברלינאי השורה בעיר, נראה זות בבתי הקפה, באומנות הרחוב, בשיחות הרחוב, בקולינריה ובמדיה, אבל כל תקופה משאירה איתה נוכחות בשכונות ובעיר וממתינה לעוד צבע.
מתחם שוק הפשפשים: התחדשות עירונית.

מתחם שוק הפשפשים: התחדשות עירונית.

כיכר השעון – צילום מתי עלה.
שוק הפשפשים עד לפני עשור היה ידוע כמקום של מציאות שנמכרות על הרצפה ברחובות לא מטופחים, לא בטוחים, ללא תשתית, בין כיכר השעון, רחוב עולי ציון, ורחוב יהודה מרגוזה , הזנחה רבה, חללים ומתחמים שלמים נטושים ומגוון חנויות של עתיקות, אותנטיות, מבנים חלומיים, שהזמן עמד מלכת, מהמאה ה19עם קשתות בחוץ ובפנים, עם עיטורים ועם שרידי עבר שהחל להתגדלות בחפירות ארכיאולוגיות, לפני כל פרויקט התחדשות של תשתיות במתחם, הפעולה הראשונה היא סגירת המתחם וגידור וחפירות של רשות העתיקות, בעבר שימשה כדרך לירושלים ולעזה ומצרים, בגבול יפו מוקפת החומה, קו הרכבת הקלה על המסילה היחידה בעיר ובארץ ובמסמיכות לתחנת הרכבת המובילה מעיר הנמל יפו לירושלים, היופי, הקסם, ההתפוררות, הגילוי, וההתחדשות ולאחרונה גם תוואי המסילה (סוג של טרם עם סוסים) סומן בסמוך לכיכר השעון, רהיטים, ברזלנים, חומוסיות, מסעדות פועלים, אבולעפיה, מיץ שקדים  ומשקה איטריות מתוק בשם "פלודה" בקיץ , סחלב בחורף עם שוקולד מקופלת ואגוזים, שני פסאג'ים של הבגדים המקורים, הצבעוניים וססגוניים והסמוכים עם אלפי מכנסי הג'ינס, הבדים, השרוולים הצבעוניים, השטיחים, התכשיטים והפסלונים,כלי הנגינה, כלי התאורה מנחושת הפועלות על שמן, טופי הטאם טאם, הרוכלים, הסבלים, עגלות הסוסים, הטנדרים, קריאות הרוכלים והסבלים, מוכרי התמונות, הציורים המקוריים, הציורים המזויפים, התחרות, העקשנות, הגאווה והחמלה, הריחות, המטבעות, הבולים, הגלויות, האספנים, המתמקחים, אין כבוד עם אין מיקוח, אין קסם והן עניין, עקרות הבית האסרטיביות והמנוסות במיקוח, דרי הרחוב, הרוכלים, הפסנתרים,המקררים, התקליטים, הנעלים, הצלחות העתיקות, התוהו ובוהו, הכול בדולר, הכול בשקל, כל התכולה בעשר שקל, וזול, זול, זול ומילת הקסם, מיקוח, מיקוח, מיקוח, אם אין מיקוח, אין עניין, האזורים הזולים, האזורים למיקוח, האזורים ללא מיקוח, האזורים היקרים והאזורים היקרים מאוד, כיום לא נותר מכך הרבה, יש חוקים חדשים, יש עולם חדש.
שכונת נגה – התחדשות עירונית.

שכונת נגה – התחדשות עירונית.

שכונת נוגה מבחינה מוניציפאלית שייכת ליפו, או כפי ששטחה וחלק מהשכונות הגובלות בה  נקראות במפות העריה, מבואות יפו (גם חלק מפלורנטין נחשבת למבואות יפו ובעבר הייתה כחלק מיפו לפני רכישת הפרדסים ע"ע דוד פלורנטין), גבולותיה שד' ירושלים במערב, דרך אילת בצפון, המושבה האמריקאית טמפלרית במזרח ודרך סלמה בדרום, אך כיום ללא ספק היא שכונה בפני עצמה, עם גבולות ועם סגנון ויחוד לה, שכונה קטנה, שתי וערב של ארבע רחובות, גינה קטנה במרכזה, כיכר, רהט, מזרקה ושדרה במערב, תיאטרון גשר וגלריות לאומנות הפזורות ברחובותיה, אופי השכונה נמוך, ארבעה קומות בממוצע, השכונה עוברת בשנים האחרונות בדומה לשכונת פלורנטין, המושבה האמריקאית טמפלרית ושכונת מונטיפיורי, התחדשות עירונית באמצעות בניה פרטית שמגיעה עד לשש קומות וקומת גג בקצוות, מצד אחד תוספת של מאות דירות קטנות ובינוניות ומצד שני עליית מחירי רכישה והשכרה מהותיים עד כדי טרנסיפיקציה (חלופת תושבים), תושבים וותיקים מהטים מאוד בשכונה, לרובם קשה להתמודד בתנאים החדשים, אומנים מאוד אוהבים אותה ופותחים בה סטודיו לצד דירה, מעצבות החלו להגיע לשכונה ולפתוח בה בוטיקים בשילוב גלריה לתצוגה, סטודנטים, די מתקשים להתמודד מול המחירים החדשים ונאלצים לעבור לשכונות אחרות בעיר, או להתגורר כשותפים.